תוכנית הפדרציה

תכנית הפדרציה – מסמך היסוד

תכנית כללית

תכנית הפדרציה מציעה גישה מדינית חדשה לסכסוך היהודי – ערבי פלשתיני. התכנית קוראת לשנות את המשטר בישראל למשטר פדרטיבי, בדומה למשטר בארה"ב, קנדה, שוויץ, ו-25 מדינות נוספות – משטר מתקדם של שלטון איזורי המתחלק לקנטונים (מחוזות בעלי סמכויות) שיש להם מידה רבה של עצמאות בניהול ענייניהם. התנועה קוראת לפירוק הרשות הפלשתינית (בהסכמה), להחיל את החוק הישראלי, בהסכמה, על כל שטחי יהודה, השומרון ובקעת הירדן, להשאיר את כל התושבים היהודים ביו"ש ויישוביהם במקומם ללא פינוי. במסגרת מהלך זה יקבלו כל התושבים הפלשתינים ביו״ש שירצו בכך אזרחות ישראלית מלאה כמו לערביי ישראל. הפדרציה הישראלית לא תכלול את רצועת עזה; מבחינה דמוגרפית רוב מכריע, קרוב לשני שליש מתושביה יהיו יהודים, ושליש ממנה - פלשתינים.

מטרת התנועה:

1. להגיע להבנות מדיניות עם נציגי הפלסטינים, מדינות ערב, אירופה וארה"ב על פתרון שמאפשר החלת ריבונות ישראלית בארץ ישראל שממערב לירדן פרט לרצועת עזה, זכויות אזרח מלאות לפלשתינים ביו"ש ומשטר פדרלי בישראל המורחבת.

2. השארת ההתנחלויות ביו"ש ותושביהם במקומן, ללא פינוי, במסגרת ההסדר החדש שיסיים את ההתנגדות הבינלאומית להתנחלויות.

3. פירוק הרשות הפלסטינית בהסכמה - הרשות תוחלף במימשל איזורי במסגרת תכנית הקנטונים

4. החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון

5. אזרחות ישראלית לפלשתינים תושבי יו"ש כחלק מהחלת הריבונות הישראלית בשטח.

6. לחוקק חוקה (או שורת חוקי יסוד) שישנו את המשטר בישראל, שתבטיח את זכויותיהם של כל האזרחים ותהפוך אותו למשטר פדרטיבי המבוסס על שלטון איזורי, בדומה לזה הקיים בחלק מהמדינות המתקדמות והעשירות ביותר בעולם.

7. ליזום מהלך כלכלי רחב שיכלול שיקום של מחנות הפליטים ביו"ש וירושלים ושילוב של התושבים הפלשתינים ביו"ש בכלכלת ישראל. המהלך הכלכלי ימשוך לישראל השקעות זרות, יעלה את רמת החיים ואיכות החיים של תושבי הארץ כולה – יהודים וערבים.

8. לשנות את אופן ניהול הקרקעות בישראל מן היסוד, באופן שיקל את מצוקת הדיור של תושבי הארץ כולה.

במסגרת תכנית הפדרציה, המדינה תחולק ל-30 קנטונים - מחוזות אוטונומיים המנהלים את ענייני הפנים שלהם בעצמם. ממשלת ישראל תהיה אחראית על יחסי החוץ, הביטחון והניהול המאקרו-כלכלי; לקנטונים תהיה מידה רבה של ממשל עצמי בניהול החינוך, התכנון והפיתוח, החקיקה האזרחית והניהול השוטף של ענייני היום-יום. לכל קנטון תהיה ממשלה ומועצה מחוקקת מקומית משלו.

הכנסת תורחב ותאורגן מחדש כך שיהיו בה שתי מועצות מחוקקות – המועצה הארצית (הכנסת כפי שהיא קיימת כיום) ומועצה נוספת, חדשה שתורכב מנציגי הקנטונים. הרשות הפלשתינית תפורק; פוליטיקאים פלשתינים יוכלו להשתלב בפוליטיקה הפנימית של הקנטונים ובפוליטיקה הישראלית הארצית ולהיבחר לכנסת ולמוסדות הקנטונים, בדומה לערביי ישראל.

הסבר

יישום תכנית הפדרציה ישפר באופן דרמטי את ביטחון ישראל. צה"ל יישאר הכוח השליט מהים עד הירדן; לישראל יהיו לראשונה גבולות קבועים ומוכרים; שיתוף הפעולה הביטחוני, המדיני והכלכלי עם ירדן והעולם הערבי ישתפר; ההתנחלויות יוכלו להישאר במקומן, במסגרת הסכמה בינלאומית למהלך הכולל; התושבים הפלשתינים ביו"ש יהפכו לאזרחים שווי-זכויות, בדומה לערביי ישראל, יזכו לשירותים רפואיים ולשירותי רווחה וישתלבו בכלכלת ישראל, מה שיוריד את המוטיבציה שלהם לבצע פיגועים לרמה נמוכה מאוד, בדומה לזו של ערביי ישראל.

מטרת הקנטונים, בנוסף להיבטים הכלכליים והדמוקרטיזציה של השלטון, היא לסייע ליציבות ההסדר החדש כאשר אוכלוסיות שונות בישראל השלמה יוכלו לבטא במסגרת שילטון איזורי את יחודן האתני/דתי/תרבותי (במגבלות של חוקת הפדרציה). כמובן שכל אזרח יוכל לעבור ולהעתיק את מגוריו בין קנטון לקנטון כפי ראות עיניו.

מפת הגבולות בין הקנטונים תיתן עדיפות ליצירת חיבורים אוכלוסיות דומות/זהות. כך למשל קנטונים באיזורים ערבים יוכלו לנהל את החינוך והתרבות שלהם באופן אוטונומי, כמו קנטונים באיזורים בעלי רוב יהודי. רשויות מקומיות שירגישו לא בנוח בשיבוץ הראשוני, יוכלו לבקש שיבוץ מחדש, לתוך קנטון מתאים יותר לאופי הרשות. אין גם מניעה, שמועצה שנמצאת פיזית בקנטון אחד תשתייך מנהלתית לקנטון אחר עמו אין לו קשר קרקעי, כך יתאפשר למשל ליצור קנטון דרוזי או קנטון בדואי.

האוטונומיה השלטונית הרבה בקנטונים תאפשר לכל קנטון לנהל את החיים על פי חתך האוכלוסיה בקנטון, כאשר המגבלה היחידה היא שמירת הזכויות האזרחיות של כל תושבי הפדרציה, בהתאם לחוקה.

התכנית גם תשפר את המצב הכלכלי של ישראל: היא תסכל את התוכניות לחרם על ישראל, תשפר את יחסי החוץ של ישראל, תפתח בפנינו שווקים חדשים ותשלב את ערביי יו"ש בכלכלה – בלא צורך בהשקעה העצומה בפינוי התנחלויות ביו"ש. שילובם של ערביי יו"ש והצמיחה הכלכלית יביאו לבניית מעמד ביניים ערבי רחב שיסייע לשילובם של הערבים במדינת ישראל ויביא להפחתת האלימות, השנאה והטרור. השווקים הערביים והמוסלמיים ברחבי העולם ייפתחו לייצוא ישראלי.

המצב היום

יישום תכנית הפדרציה תהווה הסדרה של המצב הקיים. מדינת ישראל יחד עם יהודה, שומרון ובקעת הירדן, ללא רצועת עזה, כבר מהווה כיום בפועל מדינה פדרלית דו-לאומית אחת. צה"ל וכוחות הביטחון של ישראל שולטים ביהודה ושומרון; השקל הישראלי הוא המטבע הנסחר ברשות הפלשתינית; 85% מהייצור התעשייתי והחקלאי של הפלשתינים ביו"ש נמכר לישראל; קרוב ל-300 אלף מ- 800,000 העובדים הפלשתינים ביו"ש מועסקים בישראל וביישובים היהודיים ביו"ש; כמחצית מתקציב הרשות הפלשתינית מגיע מכספי מיסים שישראל גובה מהעובדים הפלשתינים בישראל; כ-300,000 פלשתינים במזרח ירושלים הם תושבי ישראל, בעלי תעודת תושב המאפשרת להם לנוע ולעבוד בכל מדינת ישראל; יותר מ-400 אלף יהודים ישראלים מתגוררים בכ-160 ישובים בכל רחבי יו"ש.

ואולם, מדובר במדינה לא יציבה ושנויה במחלוקת. המדינה כולה סובלת מטרור וחוסר יציבות, ומהיעדר גבול בטוח עם הכרה בינלאומית, ולאלה יש מחיר ביטחוני וכלכלי קשה. הרשות הפלשתינית אינה מתפקדת ונמצאת בשלבי קריסה, אינה מספקת שירותים ראויים לתושבים ואינה מצליחה למנוע טרור. ארגון חמאס וארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים נוספים מנצלים את חולשת הרש"פ וחותרים תחת קיומה. התושבים היהודים ביו"ש כלואים גם הם בתוך יישובים סגורים, אינם יכולים להסתובב בחופשיות במרחב בו הם גרים וסובלים מפיגועי טרור יומיומיים. גם הערבים אזרחי ישראל מתקשים להשתלב במדינה וסובלים מאפלייה בתחומים רבים. התושבים הפלשתינים ביו"ש כלואים בתוך שטח סגור ואינם יכולים להשתלב בכלל המדינה, ואין להם זכויות אזרח בסיסיות.

יישובים רבים בארץ, בעיקר מחנות הפליטים ביו"ש והיישובים הבלתי-מוכרים בנגב, בנויים כיישובים ארעיים ותושבים סובלים מעוני קשה ומהיעדר תשתיות בסיסיות וחיוניות. מצב הארעי הקבוע שהמדינה נמצאת בו אינו מאפשר לבצע תכנון ובנייה מסודרים, וכתוצאה מכך כל תושבי הארץ, היהודים והערבים, סובלים ממחסור בפתרונות דיור וממצוקת דיור קשה.

הפתרון שהציע השמאל ההיסטורי לבעיות הללו – חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – הוא יקר ומסוכן. פתרון כזה יהיה כרוך, במקרה הטוב, בפינוי של מעל מאה אלף המתיישבים היהודים מבתיהם – צעד יקר ביותר, שיחריף עוד יותר את מצוקת הדיור בתוך הקו הירוק, ועלול לגרום לטראומה לאומית קשה ואולי אף למלחמת אחים. גם האפשרות השנייה – השארת המתיישבים היהודים כאזרחים במדינה פלשתינית – הוא מסוכן וספק אם יוכל להתקיים. קיים סיכון גדול שהמדינה הפלשתינית שאמורה לקום ביו"ש במקרה שיושג הסדר מדיני כזה תהיה מדינה ענייה, תתקשה לתפקד ותהפוך עד מהרה למדינת טרור שתתקיף ותסכן את ישראל.

גדר ההפרדה בין ישראל שבתוך הקו הירוק לבין יו"ש, הקיימת כיום ואמורה להתקיים בכל חלוקה לשתי מדינות, אינה מצליחה למנוע טרור. המחבלים מגיעים מיו"ש לתוך ישראל למרות ההפרדה. גרוע מכך: ההפרדה מלבה ומגבירה את השנאה, כיוון שהיא מבודדת את הפלשתינים ומנתקת אותם מאפשרויות התעסוקה ומקרוביהם המתגוררים בישראל, והשנאה מעצימה את הטרור. הפרדה היא ההיפך מיחסי שכנות טובים, ויחסי שכנות גרועים מעודדים טרור.

התכנית העתידית

תנועת הפדרציה קוראת ליישום הפתרון המציאותי היחידי האפשרי כיום – החלת החוק הישראלי ביו"ש, הענקת זכויות אזרח שוות לערבים ביו"ש ומשטר פדראלי בכל המדינה. הפתרון הזה יפתור את הבעיות במסגרת המצב הקיים בלא הסיכונים העצומים בתכנית שתי המדינות. רוב תושבי המדינה הפדראלית יהיו יהודים, התושבים הערבים משני צדי הקו הירוק יזכו בזכויות שוות ובקידום ופיתוח כלכלי, וכל זאת בשעה שצה"ל יישאר ביו"ש והתושבים היהודים ביו"ש יישארו בבתיהם ללא חשש פינוי או חרם.

יישום תכנית הפדרציה יביא כעבור תקופה לא ארוכה של התאמה לשיפור דרמטי במצב הכלכלי. הפלשתינים תושבי השטחים יוכלו לעבוד ולהשתלב בחקלאות, בתעשייה ובבניה תוך הפחתת הצורך ביבוא עובדים זרים מחו״ל. השוק המקומי יגדל ויהנה ממסחר בינלאומי רחב יותר עם מדינות ערב ושאר העולם. השקט הביטחוני יסייע לכלכלה שיקום מחנות הפליטים ותשתיות אחרות בגדה ימשוך חברות ישראליות ובינלאומיות ויהיה מנוע צמיחה למשק.

עוני ופערים כלכליים הם לא הגורם היחיד לסכסוכים לאומיים אבל הם גורם מרכזי שמעצים אותם. צמיחה כלכלית בארץ, טיפול במצוקת הדיור וצמצום הפערים החברתיים והכלכליים הגדולים בין יהודים וערבים הם תנאי בסיסיים והכרחיים לפתרון הסכסוך. לשם כך, יש צורך ליישם כלכלת שוק ומדיניות רווחה שתשקיע בכולם לפי קריטריונים שוויוניים. מדיניות כזאת יכולה להתקיים רק באמצעות ממשל אזורי ופדראלי אחד שיתקיים בכל חבלי ארץ ישראל, וקידות תוכניות חברתיות אזוריות בתכנון לאומי ותוך מתן העדפה לאזורי הארץ ומגזרי האוכלוסייה החלשים יותר.

בעולם קיימות כיום 27 מדינות פדראליות. רובן מדינות מודרניות ומפותחות וחלק מהן נמנות על המדינות העשירות והמפותחות בעולם, כמו שווייץ, ארה"ב, אוסטרליה, גרמניה, קנדה, בלגיה ועוד. חלק מהמדינות הללו סבלו בעבר מסכסוכים קשים ואלימים בין העמים והקבוצות האתניות המתגוררים בהן ומבעיות קשות שהמשטר הפדראלי פתר אותן ואפשר להן להיכנס לעידן של יציבות, שגשוג וצמיחה. שלוש מתוך ארבע המדינות המאוכלסות בעולם – הודו, ברזיל וארה"ב – הן פדרציות, כך שלמעלה משליש מאוכלוסיית העולם מתגוררת בפדרציות.

מייסדי התנועה הציונית ויוזמי הקמת מדינת ישראל – דוד בן גוריון, זאב ז'בוטינסקי, חיים ווייצמן ורבים אחרים, דנו ברצינות בתקופות שונות בין הצהרת בלפור לתכנית החלוקה באפשרות של כינון פדרציה יהודית–ערבית לפי הדגם השוויצרי והבלגי. גם החלטת עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל קובעת ששתי המדינות יתנהלו תוך "אחדות כלכלית", שמשמעותה היא קונפדרציה, דומה באופייה לאיחוד האירופי (שאינו פדרציה אבל יש דמיון בין אופן הניהול שלו לבין פדרציה). החלטת האו"ם מגובה גם במגילת העצמאות, הקובעת שמדינת ישראל תפעל לאחדות כלכלית של ארץ ישראל בשלמותה.

חשוב להדגיש: המדינה הפדראלית תמשיך להיות מדינת ישראל. צבאה יהיה צה"ל, הפרלמנט שלה יהיה הכנסת, דגלה והמנונה יהיו דגלה והמנונה של ישראל, והיא תישאר פתוחה לעלייה יהודית לפי עקרונות חוק השבות. היהודים יהוו קרוב לשני שליש מאוכלוסייתה. בכל הקנטונים יגורו גם יהודים וגם ערבים ושתי השפות הרשמיות ימשיכו להיות עברית וערבית.

השינוי הגדול יהיה הסדר מדיני שיספק יציבות. תושביה הערבים של הארץ ייהנו מממשל איזורי עצמי וזכויות אזרח מלאות ויוכלו לנהל את ענייניהם. הערבים יוכלו ולבטא את תרבותם וזהותם בקנטונים שבהם יהיה רוב ערבי. לכל קנטון תהיה גם משטרה איזורית משלו שיסייעו במלחמה ביישוב סכסוכים מקומיים ובמלחמה המשותפת בפשיעה ובטרור.

יתרה מכך: השגשוג הכלכלי, זכויות האזרח וזכויות התנועה של הערבים, והעצמאות המקומית שיקבל כל קנטון לנהל את ענייניו, עשויים לגרום לחלק גדול מהערבים לחוש הזדהות עם המדינה ולהשתלב בכוחות השיטור, בתרבות ובחברה במקום להתבדל.

אחד התנאים ליישוב סכסוכים הוא ממשל יציב, תקין וקשוב לאזרח ולקהילה. הממשל הקיים בישראל וברשות הפלסטינית אינו כזה. הממשל בישראל ריכוזי ומנותק מהפרט ומהקהילה; למדינת ישראל אין חוקה ואין גבול קבוע; הרשות הפלסטינית אינה מתפקדת כלל; ואילו הממשל הצבאי ביו"ש מפעיל מדיניות שנתפסת על ידי האוכלוסייה המקומית כמדיניות דיכוי. כל אלה משדרים תחושה של ארעיות, בלבול, חולשה ואטימות. ממשלים מדכאים וממשלים זמניים חלשים מעודדים אלימות וטרור – והממשל בארץ ישראל נתפס גם ככזה וגם ככזה. ממשל יציב, פדראלי, בגבולות קבועים ובטוחים, שיאפשר לקהילות שונות, למגזרים שונים ולמיעוטים לחיות זה לצד זה ולבטא את עצמם, יכול לסייע בהפחתת מימדי הטרור יותר מכל גדר. לצד הקשרים המיוחדים בין היהודים בישראל ליהודי התפוצות יטפחו גם הערבים בארץ את קשריהם המיוחדים עם העולם הערבי.

תכנית הפדרציה צפויה לזכות להסכמה רחבה. עבור אוכלוסיית המתיישבים היהודים ביו"ש ומצביעי הימין מדובר בתכנית ריאלית לסיפוח שהופכת את יו"ש לחלק ממדינת ישראל ללא חשש ממלחמה איזורית. יהיו לה תומכים בשמאל כיוון שהיא מבטיחה שוויון זכויות לכל תושבי המדינה ומהווה פתרון מדיני ריאלי לסכסוך. הציבור היהודי הרחב יתמוך בה כיוון שהיא תבטיח ביטחון וצמיחה כלכלית. חלק רחב מהציבור הערבי, גם בישראל וגם ביו"ש, יתמוך בה כי היא מבטיחה לו צמיחה כלכלית, זכויות אזרח, שירותים רפואיים, חופש תנועה, רווחה וניהול עצמי.

מדינות העולם הדמוקרטי המפותח, ובראשן ארה"ב והאיחוד האירופי, יעקבו בעניין רב אחר קידום ויישום התכנית, שמהווה פתרון ריאלי לסכסוך ב הישראלי-ערבי. מבחינתן, הצלחתה של ישראל ביישום תכנית הפדרציה תבטיח שישראל תמשיך להוות חלק מרכזי באינטרסים הכלכליים והפוליטיים של המערב במזרח התיכון. השתלבותם של מיליוני ערבים בדמוקרטיה פדראלית מתקדמת עם קשר חזק לארה"ב תהיה מודל חיובי למדינות ערביות באזור.

תכנית הפדרציה היא חיונית גם כי החלופות שלה בעייתיות מאוד. המרמור והמחאה של הערבים ביו"ש הופכים בהדרגה למאבק אלים כנגד הרשות הפלסטינית שנמצאת בתהליך קריסה; במקביל, מחאתם של ערביי ישראל עלולה להפוך בהדרגה למאבק אלים נגד ישראל. התפתחות כזאת, בעידן של טרור ומלחמות אזרחים במזרח התיכון, מהווה סכנה גדולה לישראל. החלופה המוכרת למצב הקיים – חלוקה של הארץ לשתי מדינות – מסוכנת לא פחות, שכן המדינה הפלסטינית עלולה ליפול כפרי בשל לידיהם של ארגוני הטרור ג'יהאדיסטים. ובכל מקרה, הסכם מדיני לחלוקת הארץ אינו אפשרות פוליטית ריאלית כיום.
הפתרון היחיד הוא שינוי במדיניות וחשיבה חדשה שתאפשר לכל תושבי הארץ לבטא את תרבותם במסגרת ממשל איזורי תחת מדינה פדראלית אחת, שתטפח חיים משותפים ויחסי שכנות טובה, ממשל תקין, עצמאות וחופש לקהילות השונות תוך שמירה על הביטחון ועל עוצמתו ושליטתו של צה"ל, ולא פחות חשוב מכך – תחתור לצמצום פערים, למדיניות רווחה לכל ולצמיחה כלכלית משותפת. תפישה מדינית - בטחונית מקיפה זו צריכה לראות במזעור פערים, והבטחת הכנסה גבוהה לנפש לכל תושבי ארץ ישראל את הדרך לטיפוח דו קיום ויחסי שכנות מפותחים בין יהודים וערבים. מדיניות כזאת תחזק את קשרי ישראל עם המדינות השכנות והעולם הערבי והמוסלמי ותסייע לחזק את שיתוף הפעולה האזורי בפיתוח כלכלי וסביבתי ובמלחמה בטרור.

תוכן תכנית הפדרציה

● החלת החוק הישראלי ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.
● גיבוש הסכמה בין לאומית רחבה להשארת ההתנחלויות במקומן.
● מתן זכויות אזרח ישראליות לתושבי יו"ש הפלשתינים המעוניינים בכך.
● גיבוש חוקה אחת, משותפת ומוסכמת על רוב תושבי ישראל וערביי יהודה ושומרון.
● ניסוח חזון משותף למדינה הפדרלית.
● כינון דרג ממשל אזורי פדרלי וחלוקת המדינה ל-30 קנטונים, כ-20 מהם בעלי רוב יהודי וכ-10 מהם בעלי רוב ערבי (אחד מהם בעל רוב דרוזי).
● כינון בית נבחרים נוסף - מועצת הקנטונים.
● טיפוח קשרי גומלין ושיתופי פעולה בין קנטונים יהודים וקנטונים ערבים ופלסטינים.
● שיקום כלכלי–חברתי של מחנות הפליטים ביהודה ושומרון וירושלים ויישובי הבדווים בנגב.
● הכרה ותמיכה בינלאומית רחבה בהחלת החוק הישראלי ביו"ש, במתן זכויות אזרח לפלסטינים ביו"ש ובהפיכת ישראל למדינה פדראלית.
● קידום מפעלי פיתוח משותפים עם מדינות שכנות, בעיקר ירדן ומצריים.
● בידוד רצועת עזה כיישות עצמאית
● האוכלוסייה היהודית תמשיך לטפח את קשריה המיוחדים עם יהודי התפוצות, ואילו האוכלוסייה הערבית תטפח קשרי גומלין דומים עם העולם הערבי והמוסלמי, בעוד שהדרוזים יטפחו קשרים מיוחדים עם קהילות הדרוזים בסוריה ולבנון.

החזון הכלכלי: בניית ארץ ישראל בשלמותה כקהילייה כלכלית מפותחת

משטר פדרלי בישראל שיכלול את יו"ש ואת מזרח ירושלים ינהל את כלכלת היישובים הפלסטיניים בצורה יעילה יותר ויוכל לפתור חלק מהבעיות הכלכליות והחברתיות הקשות של הפלסטינים ביו"ש ובמזרח ירושלים.

המציאות הקיימת, שבה ערביי ישראל חיים ברמת הכנסה נמוכה וסובלים משעורי אבטלה ועוני גבוהים, מסייעת להשתלטותם של ארגוני חמאס, ג'יהאד ודאע"ש על האוכלוסייה הערבית והפלסטינית - עם כל הנגזר מכך על בטחונה, דמותה, דימויה, חוסנה של ישראל, איכות החיים ורמת החיים בארץ.

מציאות של פיתוח שוויון חברתי–כלכלי, רמת חיים גבוהה, שעור השתתפות גבוה בכוח העבודה ושעור גבוה של בעלי השכלה גבוהה ומקצועית בקרב הערבים - תסייע להשתלבותם בחברה הישראלית ובעולם המערבי במובן הרחב של המונח.
במילים אחרות: האתגר הגדול והמבחן של האסטרטגיה הלאומית והכלכלית-חברתית של ישראל צריכה להיות צמצום מירבי של הפערים בהכנסה לנפש בין יהודים וערבים בין הים והירדן והבטחת רמת הכנסה גבוהה לנפש בכל אזורי הארץ ולכל מגזרי האוכלוסייה, היהודית והערבית גם יחד.

שינוי כולל בטיפול באדמות הלאומיות - משטר פדרלי בישראל יבצע שינוי כולל ביחס לקרקעות הלאום. קרקעות הלאום בכל אזורי הארץ יוכרזו כמשאב לאומי ומוצר חברתי בלתי ניתן למסחור.

● קרקעות הלאום יופנו קודם כל לבנייה למגורים בכל מסלולי הבנייה ובכל אזורי הארץ.
● הקנטונים ירכזו בידיהם את קרקעות הלאום ויהיו אחראים על התכנון, הפיתוח, הבנייה והחכרת הקרקעות.
● הקנטונים שבמערב הארץ ובמרכז יחכירו את הקרקעות לבנייה בדמי חכירה אפסיים.
● הקנטונים שבצפון, דרום ומזרח הארץ יקצו קרקעות לאום בדמי חכירה אפסיים לבנייה עצמית של בתים שיוקצו למשוחררי צה"ל וזרועות בטחון אחרות, למשרתי קבע ולמשוחררי שירות לאומי, כולל השירות הלאומי בשיקום מחנות הפליטים הפלשתיניים ביו"ש.
● רשות מקרקעי ישראל תהפוך לרשות פיקוח על קרקעות הלאום ומניעת בנייה בלתי חוקית על קרקעות המדינה וקרקעות פרטיות ולא תהיה מעורבת עוד בכל צורה שהיא בתכנון, שיווק והקצאת קרקעות מדינה לכל שימוש שהוא.
● משרד הבינוי והשיכון יבוטל. האחריות על הבינוי והדיור תועבר לרשות מיוחדת שתקום בכל קנטון וקנטון ותהיה אחראית על התכנון והבנייה בקנטון.
● שינוי מדיניות הקרקע יוביל להוזלה ניכרת ודרמטית במחירי הדיור. זאת, גם בזכות הורדת מחיר הקרקע לבנייה וגם בזכות הגידול העצום בהיקף היצע קרקעות הלאום לבנייה לדיור ב"בנה ביתך בעצמך" בנגב, בגליל, ירושלים רבתי, יהודה, שומרון ובקעת הירדן.
● ההוזלה הצפויה במחירי הדיור והאפשרות לקבל משבצת קרקע לבנייה עצמית באזורים אלה בדימי חכירה אפסיים מידי הקנטון תאפשר לכל אזרח לבנות או לרכוש בית מגורים במחיר בר השגה בצפון, דרום ומזרח ישראל.
● הוזלת הדיור בדרום, צפון ומזרח הארץ תוביל לירידה בביקוש לדירות, וזאת, יחד עם הירידה במחיר הקרקע, תביא להוזלה ניכרת במחירי הדיור גם במרכז הארץ.

שיקום הפלשתינים ביו"ש ובירושלים

לרשות הפלשתינית תקציב שנתי של כ-15 מיליארד שקלים. מתוכם, כשישה מיליארד – 40% - מגיעים מכספי מסים שנגבים מהעובדים הפלשתינים בישראל וביישובים ישראליים ביו"ש וממכס שנגבה ממכירת מוצרים פלשתיניים בישראל. כארבעה מיליארד נוספים – כרבע מתקציב הרש"פ – מגיעים מתרומות. למרות זאת, הרשות נמצאת בגירעון תמידי של מיליארדי שקלים ומתקשה לתפקד ולשלם שכר לעובדיה.

החלת החוק הישראלי ביו"ש ומשטר פדראלי בישראל, שיכלול גם קנטונים בעלי רוב פלשתיני שינהלו את ענייניהם בעצמם כחלק אינטגראלי מהמשק הישראלי, יאפשרו לפלשתינים לנהל בצורה יעילה יותר את התקציבים הללו ולפתור חלק מהבעיות הכלכלית והחברתיות הקשות שמהן הם סובלים.

הקמת סוכנות ישראלית לשיקום פליטים

כחלופה ל"זכות השיבה" אותה דורשים הפלשתינים, אשר לא תמומש לפי תכנית הפדרצייה, ממשלת ישראל תקים סוכנות לשיקום פליטים.
הסוכנות הישראלית לשיקום פליטים תעסיק מטה מקצועי שירכז מערך של אלפי מתנדבים שיבצעו שירות לאומי במחנות הפליטים הפלשתינים בישראל ובמדינות אחרות.
השירות בסוכנות הישראלית לשיקום פליטים יוכר כשרות לאומי (במקום גיוס לצה"ל). בסוכנות הישראלית לשיקום פליטים יוכלו להתנדב גם תושבים ואזרחים ממדינות אחרות, בעיקר ערבים ממדינות ערב ומחו"ל.

תקציב הסוכנות הישראלית לשיקום פליטים יבוא מתקציב מדינת ישראל ומתרומות של קהילות יהודיות וארגונים יהודים בתפוצות, גופים עסקיים, מדינתיים ובינלאומיים. בשלב הקמתה, תקציב הסוכנות לשיקום יעמוד על כ-2 או 3 מיליארד ש"ח מתקציב המדינה. תקציב נוסף יגיע מהתקציב הקיים שסוכנות הפליטים הפלשתינים של האו"ם, אונר"א, משקיעה כיום בטיפול בפליטים. לאחר הקמת הסוכנות לשיקום, ישראל תציע למדינות נוספות ולגופים בינלאומיים להיות שותפות ולסייע במלאכת השיקום. פעילות הסוכנות הישראלית לשיקום פליטים תתמקד בהסבת מחנות פליטים לישובי קבע עם רמת חיים ואיכות חיים גבוהות.

הסוכנות לשיקום תקדם עבודות בנייה במחנות הפליטים ושיקום של הפליטים מחוץ לשטח המחנות; תפעיל במחנות תשתיות חשמל ומים; מרכזים רפואיים; בתי ספר לחינוך והכשרה מקצועית במחנות פליטים; מרכזים להכשרה וסיוע ליזמים עסקיים; מרכזים קהילתיים, חוגי נוער, מתקני ספורט ותרבות, מתקני מיחזור פסולת ואשפה; חקלאות ביתית ועירונית; שבילי הליכה ואופניים; פיתוח תשתיות חשמל ומים; סלילת כבישים; מרכזים רפואיים ועוד.

משימת שיקום הפליטים תתבצע בהתאם לתוכניות פיתוח מקומיות של הקנטונים ביהודה ושומרון שיגובשו בשיתוף עם אישי צבור וכלכלה בולטים בקנטונים הללו.

יוזמת ישראל לשיקום הפליטים תוכל לשמש בבוא היום כדגם לשיקום מחנות פליטים פלשתיניים גם בעזה, ירדן לבנון ומדינות ערביות נוספות.

טיפוח הכלכלה והחברה במזרח ירושלים

קנטון ירושלים בפדרציה הישראלית, בסיוע ממשלת ישראל הפדראלית, יקדם את היעדים הבאים:

• פיתוח קשרי גומלין כלכליים, חברתיים ותרבותיים בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית בירושלים רבתי. העמקת קשרי הגומלין בין חלקי ירושלים היהודים והערבים.
•  העלאת ההכנסה הממוצעת לנפש של ערביי ירושלים רבתי על כ 40,000 דולר ויותר.
•  העלאת שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בקרב ערביי ירושלים רבתי לכ-25% ויותר.
•  העלאת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב ערביי ירושלים רבתי על 75% ויותר.
•  קידום צמיחת מעמד ביניים רחב היקף בשכונות הערביות והישובים הערבים בירושלים רבתי
•  הרחבת פארק התעשייה בעטרות והקמת פארקים נוספים לתעשיה ומסחר באבו דיס, בית חנינא, אל זעיים, עיסוויה ושועפט.
•  עידוד הקמת בתי מלון בגדלים שונים בשכונות הערביות ובישובים ערבים בירושלים רבתי.
•  עידוד בניית קניונים ושווקים מסחריים בצור באחר, אבו דיס, שועפט, אל עזריה, ג'אבל מוכבר, בית חנינא ועוד.
•  עידוד פתיחת סניפים של בנקים ישראליים, ערביים ובינלאומיים בשכונות ערביות וישובים ערבים בירושלים רבתי.
•  גיבוש וקידום תכניות לבנייה למגורים איכותיים של 25,000 יחידות דיור בשכונות הערביות ובישובים הערביים בירושלים רבתי.
•  קידום הקמת אוניברסיטאות בשפה הערבית בהיקף של יותר מ-10,000 סטודנטים בעיסוויה או בשועפט, בנוסף לאוניברסיטת אל קודס באבו דיס, וכן מרכז רפואי אוניברסיטאי, פארק לתעשיות מדע וחוגים לנוער שוחר מדעים. 
•  הקמת רשת של בתי ספר לחינוך מקצועי בשפה הערבית בכל השכונות והישובים הערביים בירושלים רבתי.
•  פיתוח וטיפוח תכניות חינוכיות לימודיות לחיים משותפים וסובלנות לבתי הספר הערביים והיהודיים לכל הגילאים והוצאת תכניות חינוכיות המלמדות ומחנכות לשנאה והסתה נגד מדינת ישראל, נגד יהודים ונגד ערבים, מכל בתי הספר בירושלים רבתי.
•  הקמת רשת של מרכזים לרפואה דחופה בשכונות וביישובים הערבים.
•  חיבור מערכת החינוך הערבית בירושלים רבתי למערכת החינוך הישראלית והירושלמית.

 הקנטונים

רשימת 30 הקנטונים

צפון ישראל – 7 קנטונים:

● קנטון גליל עליון (בירת הקנטון: צפת).
● קנטון הגליל המערבי והמרכזי (הבירה: כרמיאל).
● קנטון הכנרת והעמקים (הבירה: עפולה).
● קנטון חיפה והקריות (חיפה).
● קנטון הכרמל ו/או הר מירון (הבירה: ירכא או עוספיה).
● קנטון הגליל התחתון (נצרת).
● קנטון ואדי ערה (אום אל פאחם).

דרום ישראל - 6 קנטונים:

● קנטון צפון הנגב (באר שבע).
● קנטון מרחב ים המלח הדרומי (דימונה).
● קנטון רמת הנגב (ירוחם).
● קנטון אילת והערבה (אילת).
● קנטון אשקלון והנגב המערבי (אשקלון).
● קנטון האזור הבדווי בנגב (שגב שלום).

מערב ישראל - 6 קנטונים:

● קנטון שפלת החוף הצפונית (חדרה).
● קנטון השרון (נתניה).
● קנטון מערב גוש דן (תל אביב).
● קנטון מזרח גוש דן (פתח תקוה).
● קנטון שפלת החוף הדרומית (אשדוד).
● קנטון המשולש (טול כרם)

מזרח ישראל - 11 קנטונים:

● קנטון ירושלים רבתי (ירושלים).
● קנטון מודיעין וציר הגבעות (מודיעין).
● קנטון דרום השומרון (אריאל).
● קנטון בקעת הירדן (מעלה אפרים).
● קנטון עמק האלה (בית שמש).
● קנטון חבל לכיש (קריית גת).
● קנטון מרכז השומרון (שכם).
● קנטון צפון השומרון (ג'נין)
● קנטון רכס רמאללה/ בנימין (רמאללה).
● קנטון בית לחם (בית לחם).
● קנטון הר חברון (חברון).

כל אזרח ישראלי יוכל לבחור ולהיבחר לרשויות הנבחרות של הקנטונים.
לכל תושב בקנטונים, גם כזה שאינו אזרח ישראלי, תהיה תעודת תושב של הקנטון, והיא תאפשר לו לבחור לרשויות הנבחרות של הקנטונים.

אזרחים ותושבים יוכלו להתמודדות בבחירות לקנטונים ולכנסת ובלבד שלא יהיו חברים ופעילים בארגון או גוף כלשהו הפועלים כנגד קיומה, בטחונה וחוסנה של מדינת ישראל. תנועת החמאס לא תוכל להשתתף בבחירות לקנטונים ולפעול כגוף פוליטי בישראל – כל עוד האדיאולוגיה שלה סותרת הן את קיום המדינה והן את העקרונות הבסיסיים של דמוקרטיה.

•  בראש כל קנטון תעמוד מועצת קנטון שתמנה בין 51 ל-101 נציגים נבחרים מהיישובים המאוגדים בקנטון. בכל מועצת קנטון יכהנו נציגים נבחרים מכל אחד מהישובים המאוגדים בקנטון.
•  בראש הקנטון יעמוד יו"ר הקנטון שייבחר בידי חברי מועצת הקנטון.
• יו"ר הקנטון יחד עם 6 חברים מקרב חברי מועצת הקנטון, שייבחרו בידי חברי מועצת הקנטון לראשות אחת מרשויות הקנטון, יהוו את הנהלת הקנטון, לפי הפירוט הבא: 
•  רשות הקנטון לתקציבים, אזרחות ומינהל;
•  רשות הקנטון לביטחון פנים ולשיטור;
•  רשות לרפואה, מדע, השכלה גבוהה ומקצועית;
•  רשות לכלכלה ותעסוקה (תעשייה, חקלאות, מסחר, תיירות, ועסקים);
•  רשות למקרקעין, בניה ירוקה ואנרגיות מתחדשות;
•  רשות לחינוך, נוער, תרבות וספורט;

רשויות הקנטון ייזמו ויגבשו תכניות להעצמה ושדרוג החברה והכלכלה של התושבים והישובים המאוגדים בקנטון ויקדמו אותן לאחר שיידונו ויאושרו במועצת הקנטון.

• כינון מועצת דרג הממשל האזורי – מועצת הקנטונים
  בתוך הכנסת יפעלו שני מוסדות מחוקקים נבחרים - כמו במשטרים הפדרליים בארה"ב, שווייץ ומדינות דמוקרטיות פדרליות נוספות. כנסת ישראל תורחב ותכלול מוסד נבחרי ארצי נוסף – מועצת הממשל האזורי (או "מועצת הקנטונים").

במועצת הקנטונים יכהנו 60 נציגים נבחרים, 2 נציגים נבחרים מכל אחד מ-30 הקנטונים שייבחרו בבחירות אישיות בקנטון, יהא גודל אוכלוסיית הקנטון אשר יהיה. בסך הכול יהיו, איפה, 180 חברי כנסת – 120 חברים במועצה המחוקקת הקיימת ו-60 חברים במועצת הקנטונים. 60 חברי מועצת הקנטונים יהיו במעמד שווה לזה של חברי הכנסת הקיימים.

מועצת הקנטונים תעסוק בכל הסוגיות הנוגעות לעבודת מערך הקנטונים כדרג ממשל דמוקרטי אזורי בעל סמכויות, יכולות תכנון וביצוע ותקציבים, בתחומי אחריותו.

מועצת הקנטונים תעסוק, תגבש ותקדם תוכניות ומפעלי פיתוח חברתיים, כלכליים, אנרגטיים, סביבתיים, אוניברסיטאיים וחינוכיים משותפים לקנטונים שונים, כולל קנטונים יהודיים וקנטונים ערביים.

פעילות חברי מועצת הקנטונים תתנהל במליאת מועצת הקנטונים וועדות מועצת הקנטונים.
מועצת הקנטונים, מועצות הקנטונים ורשויות הקנטונים יפעלו בתיאום ובעצה אחת עם הכנסת וועדותיה, הממשלה ומשרדיה.

החלטות בנושאים לאומיים והצעות חוק הכוללות שינויים בסעיפי מגילת העצמאות, בחוקה העתידית של מדינת ישראל הפדרלית, בחוקי היסוד ובסמלי המדינה יחייב רוב מיוחד של 75% בכנסת, גם במועצה המחוקקת הקיימת בת 120 הנבחרים וגם במועצת הקנטונים, וכן רוב במועצה של כל אחד ואחד מ-16 קנטונים לפחות.

גיבוש ואישור תקציב המדינה

אישור תקציב המדינה מידי שנה בקריאה ראשונה, שניה ושלישית בישיבה משותפת של מוסד "הכנסת הרחבה", קרי, 180 חברי הכנסת ומועצת הקנטונים. בחינת סעיפי הצעת תקציב המדינה לקראת אישור התקציב בקריאה שניה ושלישית יתקיים בישיבות משותפות של חברי ועדת הכספים של הכנסת הקיימת וחברי ועדת הכספים של מועצת הקנטונים.
● מקורות תקציב הקנטונים
15% - 20% מסך תקציב המדינה יוקצו לקנטונים. יצטרפו לכך מקורות הכנסה עצמיים של כל אחד מהקנטונים – אגרות, ארנונה וכדומה

בידוד רצועת עזה כעיר מדינה

משטר החמאס ברצועת עזה כיום הוא שלטון טרור פונדמנטליסטי, לא חוקי ולא דמוקרטי, אשר לא יכול להיות חלק מההסדר החדש. רצועת עזה תבודד ותוכרז כיישות מדינתית נפרדת, מעין "עיר מדינה".

אם המשטר השליט בעזה – משטר חמאס, או כל משטר אחר – ישכיל להגיע עם ישראל להפסקת אש יציבה, ישראל תסייע, יחד עם הקהילה הבינלאומית, לעזה תעמוד על רגליה ולנהל כלכלה יציבה שתמנע אבטלה וייאוש.

ארץ ישראל הפדרלית: 10 מיליון תושבים במדינה אחת, היא מדינת ישראל

מדינת ישראל כמדינה פדרלית עד נהר הירדן וללא רצועת עזה, תשתרע על שטח בהיקף של כ-28,000 קמ"ר.

האוכלוסייה המתגוררת בשטח זה מונה כיום בין 10 ל-11 מיליון איש. מתוכם 6.2 מיליון (59% מכלל האוכלוסייה) הם יהודים; כ-350 אלף נוספים – (3%) הם חסרי דת – קרובי משפחה של יהודים שעלו לישראל במסגרת חוק השבות; כ-130 אלף הם דרוזים; כ-30 אלף אזרחים בישראל ותושבים ביו"ש הם ארמנים, צ'רקסים, שומרונים ובני עדות אחרות שאינם יהודים ואינם ערבים. בסך הכול היהודים, חסרי הדת, הדרוזים ובני העדות הקטנות בישראל, כולל יו"ש, מונים כיום קרוב ל-6.7 מיליון איש.

כ-1.3 מיליון מאזרחי ישראל הם ערבים מוסלמים ונוצרים. כ-300 אלף ערבים מוסלמים ונוצרים נוספים חיים במזרח ירושלים ומחזיקים בתעודת תושב ישראלית.

קיימת מחלוקת סטטיסטית לגבי מספר הערבים ביו"ש, אזרחי הרשות הפלשתינית. ברש"פ לא נערך מפקד אוכלוסין מזה שנים רבות והנתונים על אוכלוסיית הרש"פ מבוססים על אמדנים, חישובים והערכות. לפי הנתונים של מכון המחקר בגין-סאדאת שאנו משוכנעים שהם הנתונים הקרובים למציאות, מתגוררים ביו"ש שמעבר לקו הירוק (לא כולל מזרח ירושלים) קרוב למיליון ושלושה רבעים פלשתינים. לפי נתוני הרש"פ מתגוררים ביו"ש כ-2.5 מיליון פלשתינים, אך אנו משוכנעים שנתוני הרש"פ מוטים כלפי מעלה.

לפי ההערכות שבידינו, האוכלוסייה הערבית המוסלמית והנוצרית בישראל הפדראלית העתידית מונה כיום, בקירוב, שלושה וחצי מיליון נפש. לפי ההערכות הללו מספר התושבים המיועדים לחיות בישראל הפדראלית עומד על כ-10 מיליון איש, מהם כ-6.5 מיליון יהודים וקרוביהם של יהודים – כ-65% מהאוכלוסייה, וכ-3.3 או 3.4 מיליון ערבים מוסלמים ונוצרים קרוב לשליש מהאוכלוסייה.

אם אומדני הרשות הפלשתינית היו נכונים, היו מיועדים לחיות בישראל הפדראלית כ-4.1 מיליון ערבים מוסלמים ונוצרים.

לפי האמדן של הרש"פ, בישראל הפדרלית אמורים לחיות בסך הכול כ-10.5 מיליון איש. 6.5 מיליון יהודים וקרובי משפחה של יהודים אמורים להיות, לפי האומדן הזה, 62% מהאוכלוסייה; הערבים המוסלמים והנוצרים אמורים להיות כ-37% מהאוכלוסייה.